מניה נותנת למי שמחזיק בה בעלות מסוימת על חברה, בהתאם לכמות המניות שיש לו. למשל, אם לחברה יש 100 מניות בסך הכל ויש לכם מניה אחת של החברה הזו, אתם נחשבים הבעלים של 1% מחברה. אם יש לכם 30 מניות, אתם הבעלים של 30% מהחברה.

נבדיל בין שני סוגים של חברות, חברה פרטית וחברה ציבורית. בחברה פרטית, המניות לא נסחרות בבורסה ולא נחשבות כנייר ערך להשקעה. בעלי המניות בחברה פרטית הם בדרך כלל האנשים שהקימו את החברה או השקיעו בה.

בחברה ציבורית חלק ממניות החברה נסחרות בבורסה וכל גורם בבורסה יכול לקנות ולמכור את המניות שלה. כתוצאה מכך, כל מי שמחזיק במניות של החברה הציבורית הוא הבעלים של חלק קטן בחברה.

בניגוד לבעלי מניות בחברה פרטית שכנראה השקיעו הרבה זמן, מאמץ (ולרוב גם כסף) במטרה להיות בעלים של אחוז מסוים בחברה, בחברה ציבורית המצב שונה. המניות נסחרות בשביל רווח כספי ובעלי המניות לא נדרשים להיות מחויבים לחברה. מצד שני, למי שמחזיק במניות של חברה ציבורית יש כל מיני זכויות, כמו זכות הצבעה בקבלת החלטות שונות בחברה והזכות לקבל הטבות שהחברה מחלקת לבעלי המניות שלה.

סוגי מניות

מעבר למניות "רגילות" שפירטנו עליהן עד כאן, יש עוד סוגים של מניות שנותנים למחזיקים בהן זכויות שונות:

מניות בכורה:

נותנות למחזיקים בהן עדיפות על פני בעלי מניות אחרים בקבלת דיבידנדים. מצד שני, מניות אלו לא מזכות את בעליהן בבעלות על החברה.

מניות הנהלה / מניות שליטה:

מי שמחזיק במניות כאלו יכול לקחת חלק גם בהחלטות דירקטוריון. המניות האלו יקרות יותר ממניות רגילות בגלל שהן מאפשרות לבעלים שלהן כוח השפעה גבוה יותר על מה שקורה בחברה. מהסיבה הזו, סביר להניח שמי שירצה לקנות מניות כאלו הוא לא מי שמחפש הזדמנות לסחור במניות החברה, אלא מי שמעוניין להשפיע על העתיד שלה.

מניות דואליות:

מניות של חברות שהונפקו למסחר בכמה בורסות במקביל, למשל בישראל ובארה"ב.

מניות יסוד:

המניות האלו מאפשרות למי שמחזיק בהן זכויות הצבעה רחבות יותר ממה שיש לבעלי מניות רגילות. בין היתר, בעלי מניות יסוד יכולים להשתתף בהצבעות הנוגעות למינוי של דירקטורים בחברה.

חברה ציבורית לפי סע' 1 לחוק החברות זו חברה שהנפיקה את המניות שלה בבורסה בארץ או בעולם או שהציעה לציבור מניות לפי תשקיף, ומשקיעים מתוך הציבור הרחב יכולים לקנות ולמכור את המניות שלה. מכאן גם שמה של חברה ציבורית, כי הציבור הרחב יכול להחזיק במניות של חברה ציבורית.

יכולות להיות כל מיני סיבות שבגללן חברה פרטית תחליט שהיא מעוניינת לצאת להנפקה בבורסה ולהפוך לחברה ציבורית. אחת הסיבות הנפוצות היא גיוס הון, שנדרש למשל במקרה שחברה רוצה להרחיב את הפעילות שלה או להתפתח עסקית לכיוונים חדשים. צעדים כאלו דורשים מהחברה כסף, אבל מסיבות שונות היא לא מעוניינת לקבל את הכסף בדרך אחרת, כמו לקחת הלוואה. כמות המניות שחברה מנפיקה בבורסה תלויה בה, והמחיר שלהן נקבע לפי הערכת שווי השוק של החברה.

כשחברה הולכת להנפקה בבורסה, היא מוסיפה לעצמה מניות נוספות שאפשר יהיה לסחור בהן. למשל, אם לחברה פרטית יש 1,000 מניות והיא מחליטה להנפיק מניות בבורסה, היא יכולה לבחור להוסיף עוד 500 מניות בהנפקה. 500 המניות האלו ימכרו, והכסף שישלמו עליהן גורמים בבורסה יכנס לחשבון הבנק של החברה. בשלב הבא, החברה תשתמש בכסף שהתקבל עבור המניות כדי לקדם את התחזיות העסקיות שלה. לדוגמה, החברה מעוניינת להתרחב לשווקים חדשים, לפתח מוצרים נוספים, לגייס עובדים ועוד.

כשחברה הופכת להיות חברה ציבורית חלות עליה חובות חדשות, שאין לחברות פרטיות. החברה מחויבת בשקיפות מול ציבור המשקיעים והחוק דורש ממנה, בין היתר, לפרסם דוחות כספיים תקופתיים. על סמך הדוחות האלו, כמו גם ההתפתחויות העסקיות של החברה, יקבע השוק את המחיר שבו אפשר לקנות ולמכור את המניות של החברה.

בכל יום מתקיים מסחר במניות של חברות ציבוריות שהונפקו בבורסה. המניות הקיימות מחליפות ידיים ועוברות בין גורמים שונים בבורסה: משקיעים, סוחרים וגופים מוסדיים. שער מניה, או במילים אחרות, מחיר מניה בזמן נתון, נקבע בבורסה על ידי כוחות השוק - ביקוש והיצע. ככל שיותר גורמים מעוניינים לקנות מניה מסוימת ופחות רוצים למכור, המחיר יעלה. אם המצב הפוך, הרבה רוצים למכור אבל אין ביקוש לקניית המניה, המחיר ירד.

לדוגמה, אם הפעילות העסקית של החברה במצב טוב, היא רווחית והדוחות הכספיים שלה תומכים בכך, סביר להניח שמחיר המניה יעלה כי יותר ויותר אנשים יהיו מעוניינים להיות חלק מההצלחה. מצד שני, אם החברה מפסידה כסף או נמצאת במרכזה של פרשה תקשורתית שלילית, ככל הנראה מחיר המניה שלה יצנח.

לא רק אירועים נקודתיים הקשורים בכל חברה ספציפית יכולים להשפיע על מחירי המניות. צריך לקחת בחשבון שגם אירועים גלובליים, כמו מלחמה או נפילת שוק משמעותית במדינות אחרות, יכולים להשפיע על השוק המקומי.

עוד על שערי מניות, שיטת הרצף, סוגי פקודות מסחר במניות ושלבי המסחר בבורסה תוכלו לקרוא במאמר "שיטת הרצף - מסחר בבורסה בישראל"

הצעה לפתיחת חשבון מסחר והשקעות
בתנאים מצויינים

איך מחשבים את התשואה במניות

בשלושים השנים האחרונות, בממוצע,מניות סיפקו 6%-8% תשואה שנתית. כמובן שאין הבטחה שהתשואה תישאר כזו גם בעתיד, אבל לצורך ההסבר נניח שהתשואה השנתית היא 7%. בשלב הבא, צריך להבדיל בין תשואה נומינלית לתשואה ריאלית, ולהבין מהי אינפלציה ואיך היא נמדדת.

תשואה נומינלית היא האחוז, או סכום הכסף, שהרווחתם מההשקעה מבלי להתחשב באינפלציה שיש בשוק. לעומת זאת, תשואה ריאלית היא מה שסכום הכסף הזה שווה, בהתחשב במצב האינפלציה.

אינפלציה היא תהליך טבעי בכלכלה שמבטא את היחלשות המטבע, או במילים אחרות, כשהאינפלציה עולה אפשר לקנות פחות באותו סכום כסף. מדד המחירים לצרכן בודק את עליית המחירים בשוק ועוקב אחרי האינפלציה בישראל, ניתן לקבל מידע על המדד המעודכן ורמת האינפלציה במאמר "מדד המחירים לצרכן".

דוגמה לחישוב תשואה נומינלית: אם בחרתם להשקיע 1,000 ש"ח למשך שנתיים, בהנחה והתשואה השנתית היא 7%, בסוף אותן שנתיים ההשקעה שלכם תהפוך ל- 1,145 ש"ח. כלומר, התשואה הנומינלית שלכם, שבה לא התייחסנו לאינפלציה, היא 145 ש"ח בשנתיים.

לעומת זאת, כדי לדעת מה התשואה הריאלית שלכם (כמה הכסף שווה באופן ממשי), צריך לבדוק בכמה עלה מדד המחירים לצרכן בתקופת ההשקעה.

דוגמה לחישוב תשואה ריאלית: השקעתם 2,000 ש"ח למשך שנה והתשואה הנומינלית שלכם מההשקעה היא 7% לשנה, אז אחרי שנה יש לכם עוד 140 ש"ח. עכשיו נחשב את התשואה הריאלית שלכם ונבדוק בכמה עלה מדד המחירים לצרכן באותה שנה. אם מדד המחירים לצרכן עלה ב-7% באותה שנה, (עלייה באינפלציה) התשואה הריאלית שלכם היא 0 ש"ח. הסיבה לכך, היא שהעלייה במדד (שמשמעותה היא ירידה בערך הכסף) מתקזזת עם התשואה שלכם. לעומת זאת, אם מדד המחירים לצרכן עלה ב-3% באותה שנה, התשואה הריאלית שלכם היא היתרה, 4%, שהם 80 ש"ח.

אם יקרה מצב של דיפלציה (ההיפך מאינפלציה, בו ערך הכסף עולה ולא יורד), נראה מצב הפוך בו התשואה הנומינלית תהיה נמוכה יותר מהתשואה הריאלית.

דיבידנד הוא הטבה (בדרך כלל סכום כסף) שמקבלים בעלי מניות מהחברה. החברה לא חייבת לחלק דיבידנדים, והיא יכולה לבחור להשתמש ברווחים שלה למטרות אחרות, כמו קידום הפעילות העסקית שלה. אם החברה בוחרת לתת דיבידנד (בהתאם להחלטת הדירקטוריון שלה), היא יכולה לעשות את זה באופן קבוע, אחת לתקופה מסוימת, או באופן חד פעמי.

כדי לחלק דיבידנד, על חברה לעמוד בשני תנאים מצטברים:

מבחן הרווח: צריך לוודא שהחברה באמת מרוויחה מספיק, ברמה שמאפשרת לה "לוותר" על חלק מהרווחים שלה לטובת הדיבידנד. המטרה העיקרית היא שהכסף שמחולק בשום אופן לא יחבל בפעילות העסקית של החברה.
מבחן יכולת הפירעון: החברה מחויבת להוכיח שהיא יכולה לעמוד בהתחייבויות העתידיות שלה, גם אם תחלק את הרווחים שלה לבעלי המניות. התנאי הזה הכרחי כדי להימנע ממצב שבו בעלי המניות לוקחים את רווחי החברה ומשאירים את הקופה של "ריקה", כך שהיא לא תוכל לשלם לספקים, לעובדים ולספקי חוב אחרים כמו בנקים ובעלי איגרות חוב.

לאחר שחברה עומדת בתנאים הנדרשים והדירקטוריון שלה הצביע בעד חלוקת דיבידנד, מתקיימים מספר מועדים משמעותיים:

מועד ההכרזה: היום בו החברה מודיעה על הכוונה שלה לחלק דיבידנד לבעלי המניות.
יום "קום" דיבידנד: היום האחרון שבו מתקיים מסחר בבורסה במניות החברה, לפני חלוקת הדיבידנד בפועל. מי שמחזיק במניה בסוף יום זה, יהיה זכאי לקבל דיבידנד, לא משנה מה יקרה עם המניה שלו לאחר מכן. זאת אומרת, גם מי שמכר את המניה שלו ביום שאחרי יום הקום, עדיין יהיה זכאי לקבל דיבידנד. לעומת זאת, מי שקנה את המניה לאחר שהסתיים יום הקום, לא יהיה זכאי לקבל דיבידנד. לאחר הסגירה של הבורסה ביום קום, יפורסם שער קום - הוא השער שנכון לפני חלוקת ההטבה.
יום "אקס" (EX) דיבידנד: יום למחרת יום הקום, היום הראשון בו מתבצע מסחר לאחר שהסתיימה הזכות לקבל את הדיבידנד שמחלקת החברה. ביום ה-EX הבורסה מעדכנת את שער הבסיס של המניה (השער שלפני פתיחת המסחר). שער המניה הזה נקרא שער אקס, ובו מורידים את שווי הדיבידנד ברוטו למניה.
תקופת "אקס": התקופה שבין יום האקס ועד ליום התשלום, במהלכה מי שקונה מניה של החברה לא יהיה זכאי לקבלת דיבידנד.
יום התשלום: היום שבו מתבצע התשלום של הדיבידנד למי שהיה זכאי לכך בסוף יום הקום.

לדוגמה: מניה של חברה X שווה 100 ש"ח, והיא מחלקת דיבידנד בסכום של 10 ש"ח ברוטו. יום למחרת, ביום האקס, המניה תהיה שווה 90 ש"ח, כי ינוכה ממנה שווי הדיבידנד ברוטו.

הערה: בהתאם לנהלי הבורסה, השינויים של יום האקס לא משפיעים על מדדי מניות (כמו מדד ת"א - 35, ת"א - 125 וכו'), גם אם המניה ששער האקס שלה עודכן היא חלק ממדד מניות כלשהו. שער המניה בהתייחס למדד ישאר כמו שהיה בסגירה של יום הקום.

מניות הטבה - מהן והשימוש בהן

מניות הטבה הן מניות שמונפקות לבעלי מניות בתור הטבה, והם אינם משלמים עבור מניות נוספות אלו. החברה יכולה לעשות זאת משתי סיבות עיקריות: הרצון לתת הטבה לבעלי מניות מבלי שתידרש להוציא כסף, או הוספה של עוד מניות מתוך רצון להגביר את הסחירות של החברה.

אם חברה מחליטה להנפיק מניות הטבה, לא יהיה שינוי בנכסי החברה או בערך הכולל של ההון העצמי של החברה. גם מהצד של המשקיע לא יהיה שינוי בפן של אחוז ההחזקה שלו בחברה, וגם שווי תיק ההשקעות שלו ישאר אותו הדבר.

בדומה לדיבידנד, יש ארבעה מועדים משמעותיים בהקשר של מניות הטבה:

מועד הכרזה: היום שבו החברה מודיעה שהיא מתכוונת להנפיק מניות הטבה.
יום "קום": היום האחרון שבו נסחרות המניות של החברה בבורסה עם הזכות לקבל מניות הטבה. מי שמחזיק במניות החברה בסוף יום קום יהיה זכאי לקבל מניות הטבה, גם אם ימכור את המניות שלו ביום שאחרי. מי שקונה מניות לאחר שהסתיים יום הקום, לא יהיה זכאי למניות הטבה.

שער קום הוא שער הסגירה של המניה ביום האחרון שלפני חלוקת ההטבה לבעלי המניות.

יום "אקס" (EX): יום למחרת יום קום, שממנו והלאה המניות של החברה נסחרות בבורסה ללא זכות לקבל מניות הטבה. שער אקס הוא שער הבסיס של המניה ביום הראשון אחרי שחושבה ההטבה של בעלי המניות.
תקופת "אקס": התקופה שבין יום האקס ליום ההנפקה של מניות ההטבה, וכאמור מי שקונה מניות בזמן הזה לא יהיה זכאי למניות הטבה.
יום הנפקה: היום שבו מניות ההטבה מונפקות בפועל.

מיסוי מניות

בהתאם לפקודת מס הכנסה, הבנקים מנכים מס במקור מרווחים של הלקוחות שלהם בשוק ההון, מבלי שהלקוח יאלץ לטפל במיסים בעצמו. ההכנסות שחייבות במס הן ריבית, דמי ניכיון, דיבידנדים, ורווח הון. הפרשי הצמדה למדד ולמט"ח הן הכנסות שפטורות ממס.

שיעור המס נע בין 15%-25%, ותלוי באפיקי ההשקעה השונים וסוג ההכנסה. כך למשל, אג"ח מדינה לא צמודות שנסחרות בבורסה והונפקו אחרי 8.5.2000 - ימוסו בשיעור של 15%. לעומת זאת, מניות ישראליות שנסחרות בבורסה בת"א (כולל כתבי אופציה, עסקאות עתידיות שנסחרות בת"א, אופציות מעו"ף ועוד) - ימוסו בשיעור של 25%.

דוגמה למיסוי במניות: משקיע קונה מניה ביום קום, משלם עבורה 100 ש"ח ויקבל דיבידנד של 10 ש"ח. מתוך הדיבידנד, מגיע למשקיע נטו 7.5 ש"ח, בגלל ש-25% שולמו למס. ביום האקס, תהיה המניה של המשקיע שווה 90 ש"ח, בגלל עדכון שער המניה והפחתת הדיבידנד ברוטו. במקרה הזה, המשקיע הפסיד כסף, כי במקום מניה שווה 100 ש"ח לפני הפחתת הדיבידנד, הוא נותר עם 97.5 ש"ח אחרי ששילם את המס.

ניתוח מניות

נבחין בין שני סוגים של מניות: מניות צמיחה ומניות ערך. מניית צמיחה שייכת לחברה שנמצאת בצמיחה מהירה מבחינת היקף מכירות ולקוחות חדשים ומצפים שהיא תמשיך לצמוח כך, זהו מצב נפוץ בחברות צעירות שיוצאות עם מוצר או שירות חדש ומהפכני בשוק שאליו הן נכנסו וקיימות דוגמאות רבות ממגזר ההייטק.

מניית ערך היא מניה בד"כ של חברה וותיקה בתחום מסוים, עם מודל עסקי ברור ויציב, המכירות שלה והרווחים באופן יחסי ניתנים לחיזוי והיא עשויה לחלק דיבידנד באופן קבוע. בזמן בו ערך המניה יורד ניתן לרכוש את החברה בפחות ממה שהיא שווה באמת ולחכות שערכה יעלה שוב. כלומר, זו הזדמנות טובה לקנות את המניה במחיר אטרקטיבי.

כדי לעשות בחירות מושכלות יותר בנוגע למניות, אחת ההמלצות היא לבחור במניות של חברה השייכת לתעשייה שאתם מכירים או שיש לכם בה רקע כלשהו. אם מגיעים עם ידע מוקדם, קל יותר להבין את כוחות השוק בתחום זה ולהסיק מסקנות מדויקות יותר לגבי שווי החברה והאם אתם מוכנים לרכוש את המניה במחיר השוק הנוכחי.

כחלק מתהליך ניתוח מניות החברה בה אתם מעוניינים, רצוי שיהיו לכם תשובות על מספר שאלות, ביניהן:

מחיר המניה ביחס למציאות: תשאלו את עצמכם עד כמה המחיר הנוכחי גבוה, נמוך או מתאים לשווי האמיתי של המניה.
סחירות: במידה ומדובר במנייה עם סחירות נמוכה, יהיה קשה יותר למכור אותה, ולהיפך. סחירות גבוהה במניה תקל על המסחר בה ותאפשר למכור אותה כמעט בכל זמן.
תנודתיות: כדאי לבדוק אם המחיר של המניה תנודתי.
הנהלה והתנהלות: בחנו את מי שעומד בראש החברה, המנכ"ל ומקבלי ההחלטות.
תחום פעילות: רצוי לבדוק האם התחום בו פועלת החברה בה אתם מתעניינים מתאים להשקעה, או שמדובר בתעשייה דועכת שהעתיד שלה לא חד משמעי.
פעילות עסקית: האם החברה פועלת באופן משביע רצון, או שיש קשיים ותחרות שהיא לא עומדת בה.
רווחי החברה: מה מקורות הרווח של החברה והאם היא צפויה להניב רווחים גם בטווח הארוך. לדוגמה, אם מקור הרווח של החברה ברבעון האחרון הוא ממכירה של נכס, זו הכנסה חד פעמית וצריך לבדוק אם יש מקור הכנסה קבוע שיהיה רלוונטי גם בעתיד.
הטבות לבעלי מניות: החברה מחלקת דיבידנדים או מניות הטבה לבעלי המניות? אם לא, כדאי לבחון מה היא עושה עם הרווחים שלה והאם הם משמשים בצורה טובה לצמיחת הפעילות העסקית של החברה.

ניתוח פונדמנטלי של מניות

גישה זו תומכת בהיכרות מעמיקה עם מצבה הכלכלי של חברה. מדובר על היכרות יסודית שכוללת בדיקה של הדו”חות הכספיים של החברה, מכפילי רווח (שווי השוק של החברה מחולק ברווחים שלה), מאזנים, המלצות אנליסטים ועוד. ניתוח פונדמנטלי דורש להיות עם יד על הדופק ולעקוב אחר התפתחויות של החברה באופן קבוע.

מי שנוקט בגישה זו מאמין שאם סוחר יבצע מעקב של שערי המניות במקביל להתרחשויות כלכליות של החברה, תהיה לו אפשרות לחזות בצורה מדויקת יותר את ההשפעה שתהיה לאירועים מסוג זה על שווי המניה. עם זאת, ניתוח פונדמנטלי של מגמות מתאים לתקופה בינונית עד ארוכה, ולא מאפשר להעריך בצורה יעילה את שווי המניה הצפוי בעתיד הקרוב יותר.

ניתוח טכני של מניות

ניתוח טכני מתבסס על חישוב סטטיסטי ומתבצע על סמך מחירים, מחזורי מסחר וגרפים של החברה. מי שמבצע את הניתוח יבדוק את מחירי הנכסים שאותם הוא מנתח על גבי גרפים, כדי לנסות ולזהות מגמות בשוק.

אלו שתומכים בגישה זו מאמינים שהמחירים בשוק אינם מקריים, אלא שמגמות של מחירים צפויות לחזור על עצמן. לכן, בדיקת התנהגות היסטורית של מחירים ומחזורי מסחר במניות מאפשרת להעריך את הכדאיות הכלכלית של מניות.

טווח השקעה במניות (תקופת ההשקעה)

מי שמעוניין להשקיע במניות צריך לקחת בחשבון שמניות הן כלי השקעה שחשוף לתנודות רבות. לכן, טווח ההשקעה המומלץ צריך להיות בינוני - ארוך. אתם צריכים להיות מוכנים להתחייב לפרק זמן מינימלי של שנתיים, ורצוי אפילו יותר, כדי לראות תוצאות משמעותיות מההשקעה שלכם.

קחו בחשבון שלא תתעוררו בוקר אחד ותגלו שהמניה שלכם זינקה והתעשרתם בבת אחת, זו השקעה שדורשת סבלנות. לכן, אם אתם מתכננים לרכוש דירה בתקופה הקרובה עם הכסף שמיועד להשקעה, או ברווחים שלה, כנראה שההשקעה הזו פחות מתאימה לכם.

מסחר במניות

קנייה ומכירה של מניות מתבצעת באמצעות גופים פיננסיים שנקראים "חברי בורסה" (בנקים ובתי השקעות). מי שרוצה להשקיע בבורסה, צריך לבחור באחד משני מסלולים: אפשרות אחת היא תיק השקעות מנוהל בו בעל מקצוע יקבל את ההחלטות בשבילכם ויבחר איזה ניירות ערך לקנות ואיזה למכור. אפשרות שנייה היא מסחר עצמאי, בו אתם תפתחו חשבון מסחר ותנהלו אותו לבד - אתם מחליטים מה לקנות ומה למכור.

אחד היתרונות המשמעותיים במסחר עצמאי הוא החיסכון של דמי הניהול והעמלות שנדרש לשלם מי שפותח תיק השקעות מנוהל. מצד שני, כל האחריות נופלת על הכתפיים שלכם ואם אתם לא מתמצאים בתחום ולא מקדישים את הזמן הראוי ללמידה וניתוח ניירות הערך החוויה יכולה להיות מלחיצה ואתם עשויים לבצע טעויות שיעלו לכם בהרבה כסף.

כדי להתחיל מסחר עצמאי בבורסה, מה שצריך הוא לפתוח "חשבון מסחר" אצל אחד מחברי הבורסה. לאחר פתיחת החשבון, שבדרך כלל נעשה באופן מקוון, ניתן לקבל גישה למערכות המסחר דרכן אפשר לבצע קנייה ומכירה של ניירות ערך.

תוכלו להשוות עמלות ודמי ניהול בין ברוקרים ובנקים בסופרמרקר בדף השוואת חשבון מסחר עצמאי.

במידה ותרצו לדבר עם כמה מנהלי השקעות בעלי רישיון בבתי השקעות מובילים ולקבל הצעה לניהול תיק השקעות על ידי מנהל השעות מקצועי תוכלו להשוות ולקבל הצעה בדף השוואת ניהול תיקי השקעות.

הצעה לפתיחת חשבון מסחר והשקעות
בתנאים מצויינים

ההבדל בין סוחר למשקיע

סוחר חייב במיסוי גבוה יותר מאשר משקיע, לכן ההבחנה הזו יכולה להיות משמעותית מאוד. למרות שאין פרמטרים חד משמעיים שמבדילים בין השניים, אפשר לקבל אינדיקציה לשאלה האם מדובר בסוחר או משקיע לפי כמה מאפיינים:

תדירות ביצוע העסקאות, פרק הזמן שבו מוחזק נייר הערך ומומחיות המשקיע, הם גורמים שצריך לקחת בחשבון. ככל שאדם מבצע עסקאות בתדירות גבוהה יותר, מחזיק בניירות ערך פרק זמן קצר יותר ובעל רקע מקצועי בתחום, כך עולה הסבירות שיראו בו סוחר ולא משקיע.

סגנון מסחר האם אני משקיע או סוחר?

תשובה לשאלה זו תעיד בעיקר על הגישה שלכם לעולם ההשקעות, כמה אתם מוכנים להשקיע מהזמן שלכם, עד כמה אתם רגישים לסיכון ובאיזו מערכות מסחר תשתמשו.

המאמר 7 הבדלים בין משקיע לסוחר בשוק ההון עובר על ההבדלים העיקריים ויעזור לכם להחליט מה יותר מתאים לכם.

מדדי מניות נפוצים בישראל

על כל סוחר בשוק ההון להכיר את מדדי המניות המרכזיים בבורסות בישאל ובעולם. היכרות עם המדדים תעזור לכם לאתר את המניות המובילות בכל בורסה או להשקיע במדדים מובילים בעולם.

מדד ת"א - 35: מדד שמשקלל את השינוי במניות של 35 החברות בעלות השווי הכי גבוה בבורסה בת"א.

מדד ת"א - 125: המדד משקלל את השינוי במניות של 125 החברות עם שווי השוק הכי גבוה שנסחרות בבורסה בת"א.

מדד ת"א - 125 אקלים נקי: מדד חדש יחסית שהושק בסוף שנת 2020, וכולל את המניות של החברות הגדולות ביותר בבורסה, חוץ מהחברות שלוקחות חלק בייצור דלקים פוסיליים.

מדד ת"א 90 - כולל את המניות של 90 החברות בעלות השווי הגבוה ביותר בת"א, אחרי אלו שבמדד ת"א 35.

מדד ת"א - SME60: כולל את 60 המניות של החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר, אחרי אלו שבמדד ת"א 125.

מדד ת"א בנקים - 5: כולל את המניות של חמשת הבנקים הגדולים.

מדד ת"א - טכנולוגיה: מדד שמייצג את מחירי מניות של חברות ציבוריות בעלות תחומי פעילות מוגדרים (כולל: מתן שירותי מידע, תוכנה ואינטרנט, אלקטרוניקה ואופטיקה, ציוד ומערכות תקשורת).